מאה ואחת

תקציר:
בשבע ורבע בערב יצא. לא שעה לעזוב בה חיים. היא נותרה עם מגבת מסובבת כמו טורנדו על ראשה המהביל. טיפות טריות ניגרו והצטברו על נעלי האצבע העליזות שלה. כשהבורקסים נשרפו בתנור, פתחה חלון וישבה עירומה על כיסא פינת האוכל, שתוכנן בידי סטפן, המעצב הבכיר ביותר באיקאה. היא קראה עליו. חמש שעות וכלום אחר־כך, עכוזה ניתק מהכיסא של סטפן כמו פיסת פסטרמה אחת מאחרת. היה חם. היא הוציאה קוביות קרח מהמקפיא, התיישבה, וחיבקה אותן. כשהכול נמס לה בין הידיים, היא בהתה בהשתקפות הצבעונית של הטלוויזיה בתוך שלולית המים שמולה. לאסקימואים יש חמישים מילים למילה 'שלג'. היא ספרה הרבה יותר מזה למילה 'תחזור'. בספר מאה ואחת יש מאה ואחד סיפורים, כל אחד מהם מונה מאה ואחת מילים. זהו פרויקט ייחודי, המאיר באופן מקורי את הקשרים בין תוכן וצורה. הסיפורים מאגדים מקבץ מגּוון של נפשות והתרחשויות: ילד בן חמש משכונת בו־קאפ בקייפטאון, ששומר לתיירים על המכוניות; אישה ירושלמית שמקפידה לנסוע בקביעות לסינמטק, במקום לפגוש את בתה, המחכה לאהבתה; וגם בחורה צעירה ששוכבת על מזרן ורוד, בריטריט לניצולי הנובה, מנסה לברוח מעצמה. מאה ואחת מאת דינה מוקמל פרידמן הוא ספר מבריק, המזמין את הקוראים להתבונן בקפסולות צלולות של זמן ומקום. כל אחת מהן מייצגת את העולם כולו, כאגל טל. הסיפורים מייצרים מניפה רחבה, ומציפים שאלות על שלמות צורנית ועל פרימתה. מאה ואחד סיפורים, מאה ואחת מילים, מאה ואחת זוויות של האין־סוף.