אתמולים אבודים : זיכרונותיה של ניצולה

תקציר:
"שישה במרס 1944. כאלפיים יתומים שוחררו ממחנות הריכוז הרומניים בטרנסניסטריה-אוקראינה. אני הייתי אחת מהם." בשנת 1941, בתוך שלושה שבועות, חזתה רות בת האחת-עשרה במותם בייסורים של אביה, אחיה ואמה. הם נספו בברשאד, המחנה הגדול והנורא מתוך למעלה ממאה מחנות הריכוז של טרנסניסטריה. חבל ארץ זה, השכוח כמעט בהיסטוריוגרפיה של השואה, היה למקום קבורתם של קרוב ל-250,000 יהודים. לאחר שחרורה נעה ונדה רות ממקום למקום, מבתים מאמצים לבתי יתומים ארעיים ולמחנות פליטים. לאחר המלחמה נמלטה מרומניה על סיפונה של אניית משא שטבעה בים האגאי בדרכה לארץ-ישראל. היא חולצה בידי הבריטים ונשלחה למחנה מעצר בקפריסין. כעבור שנה הגיעה רות לארץ-ישראל ויכלה סוף-סוף לשלוח שורשים באדמתה. מסעה של רות לא הגיע לקיצו. עם מות בעלה, שב ונעור האבל על המשפחה ששכלה ארבעים שנה קודם לכן. בשנת 1988 חזרה לבוקובינה, המחוז האוקראיני שהיה חלק מרומניה בילדותה, לעיר מגוריה, צ'רנוביץ, לכפרים שהכירה ולמחנה ברשאד. היא קיוותה שיעלה בידה להתחבר לילדותה ולכבד את זכר קרבנות המחנות. תחת זאת מצאה בתי קברות חרבים, קברי אחים ללא ציון או מצבה וחומת שתיקה שהקיפה את אבח היהודים במחוז זה. רות גלסברג גולד משלבת אירועים היסטוריים בסיפור אישי נוקב ומעמידה יד זיכרון ליהודי טרנסניסטריה. אבל בעיקר זהו סיפורה של אשה אמיצת לב ותאבת חיים ששרדה ושירמה את חייה למרות המהלומות הגופניות והנפשיות שהנחית עליה הגורל. -- מן המעטפת האחורית

עותקים