אני מניר עוז : "זה בסדר, אף אחד לא יודע איפה זה"

תקציר:
בקיבוץ ניר עוז, להבדיל מיישובים אחרים שהותקפו ב־7 באוקטובר, פעלו מחבלי חמאס והגִ'אהד האִסלאמי במשך שעות ארוכות בלי שהגיע איש מכוחות הביטחון כדי להגן על המותקפים. בטבח נרצחו עשרות, ו־76 תושבים נחטפו למנהרות בעזה. האחיות סיון ושני גדלו בקיבוץ ועזבו אותו כמו רבים מבני דורן בעשורים האחרונים. הן נחשפו באותו בוקר ללחישות האימה וניסו לקרוא לכל עזרה אפשרית, לשווא. לצורך כתיבת הספר הן חזרו אל מי שגדלו איתן בניר עוז כדי לספר את סיפורו המלא של הקיבוץ, על החיים והחלומות שהיו בו לפני הטבח, על המתחים ששררו בין בני הדורות, על השנים בראשית המאה ה־21 ועל החוויות המעצבות שצברו בקיבוץ, וכמובן – על אותו יום מר ונמהר שהביא עימו טראומה נוראה. באמצעות ראיונות אישיים שהן ערכו בחודשים שלאחר 7 באוקטובר עם אנשי הקיבוץ, בנותיו ובניו, ומתוך נקודת מבט היסטורית וסוציולוגית, הן משרטטות דיוקן אינטימי של קיבוץ שחרב, ובכל זאת עתידו עוד לפניו. סיון קלינגבייל היא עיתונאית ועורכת TheMarker. עזבה את הקיבוץ ב־1997. ד״ר שני קלינגבייל שילה היא חוקרת והיסטוריונית של האדריכלות. עזבה את ניר עוז ב־2003, ומחקר הבתר־דוקטורט שלה ליווה את תהליך הבינוי מחדש של הקיבוץ.--מן המעטפת האחורית.

עותקים