פינוקיו יורד מהפסים : מחשבות על חרושת הנורמאליות

"פינוקיו רצה להיות ילד אמיתי, אבל הוא החליק פעם אחר פעם מן המסלול. במקום ללכת לבית הספר, מה שהיה מבטיח שיהיה לבסוף ילד אמיתי, הוא התפתה ללכת למקומות אחרים ולעשות מעשים אחרים. הוא פעל בתמימות, עשה הכל כדי לחזור למסלול, לא היה דבר שהוא רצה יותר מאשר להפוך לילד אמיתי, אבל ככל שהוא התאמץ יותר כך הוא הרבה לסטות מן המסלול והתרחק מיעדו."

מה טיבם של כוחות אלה ששואבים אותנו אל המסלול וסוחפים אותנו ממנו והלאה?

כיצד הם מגולמים בפרקטיקה היומיומית של הבית-ספריות? לא רק הבית-ספריות שהיא נחלת בתי הספר, אלא בעיקר זו הממלאת את חיינו לאורכם ולרוחבם? באילו אופנים הפכה הבית ספריות לאופן קיום, ותפיסת עולם של בן התרבות המודרנית? וכיצד נרתמה הבית - ספריות למפעל ייצורו של הנורמאלי?

זהו מחקר אל תוך הכוחות המרכיבים את חרושת הנורמאליות.

ניסיון לחשוף את מנגנוני הכוח שעומדים מאחורי חרושת זו ובירור השפעתם על האדם.

--מן המעטפת האחורית