שירי אלמנה : מונולוגים שהיו פעם דיאלוג

תקציר:
<p dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family:'Arial',sans-serif;">הילדים בסדר </span></p><p dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family:'Arial',sans-serif;"><span>&nbsp;</span>רק רציתי לספר, שהילדים בסדר. </span></p><p dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family:'Arial',sans-serif;">הקטנה התחילה גן חדש והיא פורחת. </span></p><p dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family:'Arial',sans-serif;">צוחקת, רוקדת, שרה, </span></p><p dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family:'Arial',sans-serif;">עוזרת לילדים שקשה להם. </span></p><p dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family:'Arial',sans-serif;">נפרדת ממני בקלות. </span></p><p dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family:'Arial',sans-serif;">והגדול חזר לחברים ולגננות האוהבות שלו. </span></p><p dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family:'Arial',sans-serif;">בקיצור, </span></p><p dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family:'Arial',sans-serif;">הילדים בידיים טובות. </span></p><p dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family:'Arial',sans-serif;">ואני? </span></p><p dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family:'Arial',sans-serif;">אני לא בטוחה בדיוק מה שלומי.<span>&nbsp; </span></span></p><p dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family:'Arial',sans-serif;">אני מחכה שתשאל ואתה לא שואל.<span>&nbsp; </span></span></p><p dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family:'Arial',sans-serif;">גם אני התחלתי גן חדש הבוקר, פעם ראשונה בלעדיך.</span></p><p dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family:'Arial',sans-serif;">&nbsp;</span></p><p dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family:'Arial',sans-serif;">עם מות בעלה, החלה דפנה זילברג, במאית ומחזאית, לתעד את המסע האישי והמשפחתי בצל הקושי והכאב, בפרגמנטים שיריים־פרוזאיים. בהדרגה, נעשו הטקסטים מעין יומן אבל והתמודדות עם החלל שנפער, וכך גם קיבלו את שמם &ndash; שירי אלמנה.</span></p><p dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family:'Arial',sans-serif;">בשירי אלמנה &ndash; מונולוגים שהיו פעם דיאלוג, מתרחש מפגש מרתק בין עולם הבמה ועולם הכתיבה, ונוצרת שפה חד פעמית, שילוב ייחודי של סוגה וסגנון. בלשון בהירה וחשופה, מתארת זילברג את המיטה הזוגית שהתרוקנה, את תחושת הבדידות הלופתת בעוצמה ברגעים משפחתיים קטנים, ואת הגעגוע למה שהיו אמורים להיות חייה. אך בד בבד, היא מצליחה להאיר גם רגעים של התמודדות אמיצה, של שמחות קטנות ושל כוחם של החיים הממשיכים, למרות הכול.&ndash; מ</span><span lang="HE" style="font-family:'Arial',sans-serif;">ן המעטפת האחורית.</span></p>

עותקים