הרכבת של תומר

תקציר:
וּמֵאֵיפֹה נִקַּח חוֹל?” רָטְנוּ קְרוֹנוֹת הַמַּשָּׂא. ”אַל דְּאָגָה,” עָנָה תּוֹמֶר, ”אֲנַחְנוּ נוֹסְעִים לְמַכְתֵּשׁ הַחוֹלוֹת הַצִּבְעוֹנִיִּים.” וְאָכֵן, הָרַכֶּבֶת נִכְנְסָה לְמַכְתֵּשׁ, שֶׁחוֹלוֹת בְּכָל הַצְּבָעִים עִטְּרוּ אוֹתוֹ בְּצִיּוּרִים מֻפְלָאִים שֶׁל חֲמוֹרִים נוֹשְׂאֵי כַּדִים, שַׁיְּרוֹת גְּמַלִּים וַעֲצֵי תֹּמֶר. ”זֶה הָיָה הַמַּסָּע הַיָּפֶה מִכֻּלָּם,” סִפֵּר תּוֹמֶר לְאִמּוֹ כְּשֶׁשָּׁב לְמִטָּתוֹ. זהו ספר על ילד שאוהב מאוד רכבות, וזוהי הזמנה לכל ההורים להצטרף לאהבה הזאת ולחוות מחדש את ילדותם דרך עיני ילדיהם. הספר עוסק גם במסע שבדמיון, שתמיד יפה יותר מהמסע שבמציאות.-- מן המעטפת האחורית.

עותקים