קץ הנורמליות

תקציר:
נתניהו קיבל את פניי במשרדו, מלווה בשניים מיועציו. התיישבנו והוא החל לפרט בפניי את המצב הפוליטי. הוא רצה בתמיכתי בהקדמת הפריימריז לראשות התנועה. "זה כדאי לך", אמר נתניהו, "אתה תיקח בקלות את המקום השני". הסבריו היו לי לזרה. רציתי לדבר איתו על מהות והנה שוב, מנהיג האומה, צולל איתי לנבכי הפוליטיקה הקטנה. הבנתי שנתניהו מנסה לתמרן אותי. חשתי את החבל נכרך על צווארי אך עוד לא ידעתי להסביר לעצמי כיצד. "אני מבקש לדבר איתך ביחידות", אמרתי. מהבעת פניו ניכר היה שהוא לא אוהב את הבקשה אבל הוא רמז ליועציו לצאת."אני לא כאן כדי להילחם בך", אמרתי, "את מלחמת המאסף של הציונות אף אחד לא יכול להילחם טוב ממך, כשתתחלף התודעה יגיע זמני." האמת שבדברים צרבה בפניו של נתניהו כאש. ציונות הקיום ביקשה להקים ליהודים מדינה, וככל עם נורמלי, להמיר את זהותם לזהות אזרחית. את מטרותיה זיקקו אדריכלי הסכם אוסלו, שהודו כי מטרתם לא הייתה להביא שלום אלא לעקור את היסוד היהודי שבסיס הלאומיות הישראלית. או בניסוחם, להפוך את ישראל למדינה "נורמלית". אך עם אבדן הזהות אבד לישראל הנשק החשוב מכל - הצדק. "יד ושם" כבר אינו משמש יותר חלופה לצדק. דוד עם הרוגטקא עבר לעזה ונתניהו ממשיך לנהל את קרב המאסף של כולנו, כגולית הניגף בפני עפיפון. הנסיגה הזאת מסתיימת. מסענו הלאומי הגיע לשלב בו הוא כופה עלינו התעוררות מציונות הקיום, מהמבוכה וממקסם השווא המתעתע של "הנורמליות". קץ הנורמליות הוא מסע חייו האישי, הרעיוני והפוליטי של ההוגה והיזם הפוליטי משה פייגלין. השער הראשון של הספר, במקום שאין אנשים נכתב בסערת ימי אוסלו, כשתנועת זו ארצנו עצרה את המדינה מלכת ופייגלין הועמד למשפט חסר תקדים בגין המרדה. חלקו השני של הספר, קץ הנורמליות, מתאר את המשך מסעו מהקמת "מנהיגות יהודית" ותקופת ההתנתקות, עבור בהכרה של נתניהו במדינה פלסטינית ועד עידן העפיפונים והקמת מפלגת "זהות". בלשון קולחת פורש פייגלין סיפור מעורר ההשראה, מכעיס לפרקים אך אופטימי להפתיע, על עם המתעורר ממלכוד הנורמליות אל ייעודו. -- מן המעטפת האחורית.

עותקים